גם אל מול אתגר היציאה בשאלה - הזכות לקשר משפחתי היא זכות יסוד שתפקידה לגשר בין העולמות
כולנו חווים מדי יום ביומו עד כמה המשפחה היא הבריח התיכון של חיינו. כמו דברים בסיסיים רבים אחרים, גם משמעותם העמוקה של הקשרים המשפחתיים מתחילה להתבהר לעתים קרובות דווקא כשאנחנו מאבדים אותם. מדובר בהרבה יותר מהחמימות סביב שולחן השבת, קשרים משפחתיים מכבדים ואוהבים מהווים צורך אנושי בסיסי. ככל שהשנים חולפות, הצורך האנושי הזה, המהווה זכות יסוד, מתמודד עם אתגרים מורכבים מאי פעם, בעיקר כשזה מגיע לתופעה מהכאובות שהחברה החרדית מתמודדת עמה. צעירים רבים ורבות עוזבים את החברה החרדית. אין ספק שהשבר עמוק עבור המשפחה, אך זוהי הבחירה בנתק שעשויה להעמיק את השבר אף יותר, עבור כל הצדדים. נתיבות המשפט רואה בשמירה על החיבור המשפחתי, בבחירה לקרב, כחשובה מאין כמותה, גם על רקע תופעת החזרה בשאלה. במאמר זה נשתדל לסקור את התופעה והאתגרים הנלווים לה באופן נרחב.
נקודת ההתנגשות בין העולמות
האתגר שחווה החברה החרדית כיום מול הבחירה של רבים לאמץ אורח חיים חילוני היא לא תופעה חדשה. תופעת החילון באירופה היא זו שבהרבה מובנים יצרה את החברה החרדית כפי שהיא היום. לאורך ההיסטוריה, קהילות שונות התמודדו עם אנשים שעוזבים את אורח החיים הרווח בה בצורה שונה. בקהילות המסורתיות באירופה, לא פעם אימוץ אורח החיים החילוני הוביל לנידוי מלא מהקהילה. אלו ככל הנראה שורשי הגישה המודרנית ולתופעה של ישיבת שבעה על בן שחזר בשאלה, על אף שאין כל מקור הלכתי מוצק לכאורה למנהג זה. לעומת זאת, הגישות המערביות של המאה העשרים מציבות את כבוד האדם וזכויות הפרט בראש סדר העדיפויות. כחלק מכך, גם התא המשפחתי משתנה ומסוגל להכיל יותר שוני מאי פעם. הרעיונות האלו מחלחלים בסופו של דבר גם אם המשפחות החרדיות. רבים כיום בוחרים למצוא את דרך האמצע, בה גם אם הם אינם מקבלים או שלמים עם אורח החיים החדש של הילד, הם בוחרים להישאר משפחה.
בסופו של יום, התוצאות מדברות בעד עצמם, יוצאים בשאלה שנתפסים ככופרים בעיקר ומודרים החוצה, חווים לא פעם נזקים פסיכולוגיים עמוקים. גם ההורים עשויים לחוש כי הם נקרעים בין אהבתם לילדם לבין הפחד משיפוט קהילתי והדרה. הלחץ להיענות לנורמות הקהילתיות יכול להיות עצום ולהוביל הורים לנתק קשרים עם ילדיהם החילונים, למרות הקשר הרגשי העמוק ביניהם.
כיצד מתמודדים החוזרים בשאלה עם תחושת הניכור?
המסע של היוצא בשאלה מן החברה החרדית אל החילונית הוא לרוב מסע בודד מאוד, ורצוף אתגרים. הסיפורים רבים מספור ולא פעם, גם כשמדובר בסיפורי הצלחה, רבים מהיוצאים נושאים עמם מטען כבד וכאוב. ארגון "יוצאים לשינוי" מדווח על האתגרים הרבים שחווים יוצאים בשאלה אותם הם מלווים. היוצאים מתארים חוויה של סערה רגשית קשה, עקב הניתוק ממשפחתם, שסירבה לקבל את אורח חייהם החדש. מעבר לכאב הטמון מאי ההבנה של המשפחה, האדם נאלץ כעת לבנות לעצמו מסגרת חברתית חדשה ולאמץ תחושת שייכות בחברה שהוא אינו מכיר. אובדן מעגל התמיכה יכול לגרום לעתים קרובות לקשיים נפשיים של ממש ולהתפתחות דיכאון וחרדה. לעתים קרובות המצבים הללו לא מטופלים, מכיוון שהיוצאים מתקשים למצוא מטפל שמכיר את אורח החיים ממנו באו ויוכל להבין אותם באמת.
לצד הקושי הרגשי, קיים כמובן גם האתגר הכלכלי, ארגון יוצאים לשינוי מדווח כי הכניסה לחברה החילונית אינו משנה רק את הנורמות, אלא גם את הרף ההשכלתי והמקצועי הנדרש כדי להשתלב. רבים מהיוצאים בשאלה מגיעים אל שוק העבודה ללא ידע באנגלית או השכלה אקדמית שתאפשר להם להשתלב במקומות עבודה יציבים. הדבר מקשה מאוד להשיג עצמאות כלכלית, בתקופה בה היא הכרחית כאשר אין משפחה תומכת.
מאיזו בחירה החברה החרדית מרוויחה יותר?
מכל זאת, עולה שאלה מתבקשת – הרי במשך מאות שנים כך פעלה הקהילה. האם זוהי לא דרכה של החברה להגן על עצמה מפני האתגרים המורכבים שמביאה התקופה המודרנית? השאלה הזו כמובן מובילה לשאלה חדשה, חשובה לא פחות - האם הציבור החרדי מרוויח יותר משמירה על קשר עם העוזבים או מניתוק הקשר? יוזמתו החדשה של האדמו"ר מבעלזא, "אהבת קדומים", מעניקה תובנה חשובה בהקשר הזה. הארגון הוקם על ידי האדמו"ר לאחר שאחד מהחסידים, בן 23, יצא בשאלה ואיבד את כל מעגלי התמיכה. הניתוק שחווה אותו חסיד לשעבר הוביל למשבר נפשי חמור שגרם לו לאבד עצמו לדעת ל''ע. אירוע מטלטל זה הוביל את האדמו"ר לנקוט ביוזמה שתסייע למשפחות חרדיות ללמוד עד כמה הנתק עשוי להיות הרה אסון וכמה קירוב הלבבות הוא צו השעה. הגישה של הארגון היא חד משמעית – את היוצאים יש לקבל ולאהוב ללא תנאי, יהיו בחירותיהם אשר יהיו. הארגון מסייע למשפחות לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים ולקבל את היוצאים על אף כל חילוקי הדעות, גישה זו מבטאת לא מעט דרך חסידית של אהבת ישראל בבחינת 'מבשרך אל תתעלם', ומתוך אמונה שאור החסידות והיהדות מסוגל לקרב גם מי שרחוק.
שמירה על קשר חיובי אינה רק עבור טובתו של היוצא בשאלה, אלא גם עבור המשפחה שממשיכה לשמור על זהותה. אנו ב"נתיבות המשפט" פועלים באופן מתמשך על מנת לקדם קשרים בריאים בין יוצאים בשאלה ובני משפחתם מתוך תפיסה כי הדבר חיוני ליציבות המשפחה. מוטי לב, מנכ"ל העמותה, גורס כי הנידוי עשוי לא פעם להעמיק את הפצעים ולטפח טינה הדדית. לבסוף, הדבר יהיה בעוכריה של החברה החרדית כולה. אחרי הכול, היוצאים נכנסים אל החברה החילונית גם כ"נציגים" של החרדיות. אופי מערכת היחסים שתתהווה לאחר הבחירה לעזוב, תקבע כיצד ייצגו אותה. דוגמא מובהקת לתופעה זו, בא המאוכזבים מהחברה החרדית עשויים לגרום לנזק תדמיתי משמעותי, ניתן לראות בתביעה הייצוגית שהגישו קבוצה של יוצאים בשאלה נגד משרד החינוך, בגין הנזקים שהוסבו להם לתחושתם מכיוון שלא למדו לימודי ליב"ה בבית הספר החרדי. בתביעה הזו מגולמת הבעיה כולה.
מערכת היחסים עם המשפחה והקהילה עלו על שרטון, תוך ניסיון לתבוע את המערכת אולי כאקט מחאתי המבטא זעם תסכול ורצון לנקמה, המשרדים הממשלתיים שקלו לתבוע בחזרה את ההורים כגורם צד ג' ובסופו של דבר מי שעמדה למשפט במובנים רבים הם למעשה בני החברה החרדית. אנו מאמינים כי הבנה וכבוד הדדיים בתוך המשפחה, ייתרגמו לדיאלוג והבנה גם בין שתי החברות. יוצאים בשאלה שיחוו את היציאה לאור ערכים אלו יכולים לגשר על פערים ולהפריך תפיסות מוטעות בחברה הישראלית הרחבה. הילדים היוצאים בשאלה, אם כן, יכולים להפוך לשער אל החברה הישראלית בכללותה ולתרום לא מעט לצמצום הניכור בין החברה החרדית והחברה הכללית בישראל.
כוחה של הקבלה וההכלה
לא מדובר ברעיון בעלמא. התובנה כי קירוב הרחוקים תורמת הן ליוצאים והן למשפחות מוכיחה את עצמה בפועל בכל יום מחדש. מחקר נרחב שערך ארגון "יוצאים לשינוי" מצביע על כך שבקרב היוצאים בשאלה, דיווחו רק 52% כי הם מרוצים מאוד מהקשרים המשפחתיים שלהם, זאת לעומת 83% בקרב החרדים ו-70% בקרב יהודים שאינם חרדים. חלק ניכר מהפער הזה נובע ככל הנראה מהעובדה שכ-27% מהיוצאים בשאלה מדווחים בסקר זה על נתק מוחלט מהמשפחה. ככל שמספר השנים מחוץ לחברה החרדית עולה, אמנם, עולה גם מידת שביעות הרצון בקרב היוצאים מהקשר המשפחתי. מכאן עולה ששיעור הנתק המשפחתי יורד משמעותית בשנים האחרונות. יוצאים השומרים על קשר משפחתי מדווחים על בריאות נפש איתנה יותר ותחושת זהות חזקה. כמו כן, הם נוטים הרבה יותר להביע הכרת תודה על הערכים והמסורות עימם גדלו, גם אם בחרו בדרך אחרת.
הדינמיקה הזו באה לידי ביטוי ברבים מהסיפורים שרבים התרגשו מהם בסדרת הדוקו-ריאליטי "עוד ניפגש". שוב ושוב אנו רואים משפחות שחוו נתק קשה, את הכאב שהנתק הזה טומן בחובו וכיצד הניסיון למצוא את המכנה המשותף ולבנות שיח מכבד מאפשר למצוא את נקודת החיבור, לא רק בין בני המשפחה, אלא בין הקהילות. קשה שלא לכאוב גם את תחושת הנבגדות וההשפלה של בני המשפחה, המתמודדים הן עם התפרקות המשפחה והן עם הביקורת הקהילתית. עם זאת, בנקודת המפגש מתבהר עד כמה דווקא הבחירה בחיבור יכולה לשכך את הכאב ולמצוא יחד דרך החוצה ממנו.
על אף שבסוף המסע הריפוי עשוי להיות רב חשיבות, אין ספק שמדובר במסע מורכב. המחיר הפסיכולוגי עשוי להיות כבד. הורים רבים חווים עצב עמוק ואשמה קשה, רבים מהם מעלים לשאלה את כישורי ההורות שלהם ותוהים האם יכלו לפעול אחרת כדי למנוע את עזיבת הילדים. במובנים רבים, כדי להבטיח שנוכל למנוע עוגמת נפש זו עבור כל הצדדים, נדרשת מעורבות של כלל הפרטים בקהילה.
מודעות היא המפתח לשינוי נרחב
ברמת הפרט, נראה שהשינוי כבר קורה. משפחות רבות בוחרות כיום לשמור על קשר עם ילדים יוצאים בשאלה ויוזמות בהיקף קטן בחברה החרדית, כמו "אהבת קדומים", כבר נוחלות הצלחה. עם זאת, כדי להפוך את האתגר הזה להזדמנות יקרת ערך ולחולל שינוי אמיתי, תידרש הגדרה מחדש של התופעה בחברה החרדית. העלאת המודעות לתופעה וחשיבות השמירה על קשר גם לאור האתגרים היא צו השעה. זהו הזמן לקרוא גם לרבנים ואנשי חינוך לסייע למשפחות למצוא פתרונות ולתווך משברים אלו בצורה נבונה ואחראית. תוכניות המקדמות אירוח, כמו הזמנת קרובי משפחה יוצאים לארוחות שבת, יכולות לעזור לגשר על הפער ולסלול את הדרך אל מערכת יחסים מכבדת. שיח של סובלנות והבנה יוכל לא רק לשמור על הקרבה המשפחתית, אלא לסייע לבני המשפחה להתמודד בצורה בריאה יותר עם המשבר הרגשי שהעזיבה מביאה עמה ואולי אף לרפא כאבים, לגשר על מחלוקות וליצור מכנה משותף רב שנשען על דאגה הדדית ואהבת חינם מתוך כבוד הדדי.
אנו עדים בשנים האחרונות לעלייה במספר הזוגות המעורבים בחברה הישראלית. היכולת לנהל יחד מערכת יחסים ומשפחה, על אף המחלוקת הדתית, מבהירה כי ניתן לקיים משפחות וחברות גם אם חלק מחבריה בוחרים שלא לשמור עוד תורה ומצוות. ארגון "התקשרות" המעניק סיוע למשפחות מעורבות מדווח על הצלחות רבות בניהול דיאלוגים במשפחות כאלו, כאשר התקשורת הפתוחה ומציאת המכנה המשותף מהווים את היסוד לבניית אורח החיים שמכבד את כולם. עם חשיבה יצירתית ונכונות לקבל זו את זה, ניתן למצוא את הדרך לחגוג יחד חגים, לבנות תקשורת בריאה ומעל הכול – לשמור על המשפחה.
לנו, שהמשפחה עבורנו היא הכול, הכמהים לשמור את החיבור, האחריות והחובה לפעול באופן יזום כדי להבטיח שהאתגר המורכב הזה יהפוך להזדמנות להעצים את המשפחה, לקדם ריפוי בחברה החרדית ולהוביל לחיבור, דיאלוג ואחדות עם היוצאים ובכלל גם בין השונים שבוחרים דרך אחרת שאינה בדיוק מקובלת בציבור החרדי מתוך הכרה בערכים של כבוד, שייכות וזהות.
כי לכולם מגיע אהבה וכבוד. לכולם.
Comentários